תכנים איכותיים לילדים או “תעשיית ילדות ממוסחרת” / דעה

על ידי ינו 13, 2016מאמרי דעה

בלוג

תיווך תיווך תיווך... ושוב תיווך

“איפה נמצא תכנים איכותיים לילדים שלנו?” זו אחת מן השאלות והמשימות של הורים המחפשים להעשיר את העולם התרבותי של ילדיהם. אנחנו שומעים את השאלה הזאת פעמים רבות.

איפה אנחנו מוצאים הופעות איכותיות, הצגות, שעות סיפור ופעילויות שייקחו את הילדים למקומות אחרים מאלה של ערוצי הטלוויזיה, המחשב, הפסטיבלים הראוותניים, הפקות החגים הממוסחרות לצד המותגים הנלווים- אירועים שגורמים לנו ההורים לעיתים לחרוק שיניים בראותנו את ילדינו עטים אחר תכנים לא ראויים או מתאימים להם. כולנו כהורים פוגשים לעיתים תכופות את המיתוג והמסחור של אירועי תרבות לילדים וחשים אי נעימות כאילו מנסים להגיע לאו דווקא אל לב ילדינו אלא לארנק של הוריהם…

אנחנו כיוצרים, כאמנים וכמובן כהורים התחלנו ליצור אלטרנטיבות שייתנו מענה לצורך בתכנים אחרים. תכנים שייגרמו לילדים שלנו להיות סקרנים יותר, כאלה שיפעילו את הדמיון, את הרגש, שיהיו פתוחים לעולמות חדשים. אנחנו לא רוצים ילדות שמרכיביה יהיו רק: מסכי מחשב, גיבורי-על שהפכו למותגים שמוחדרים לווריד ילדנו בכל אמצעי תקשורת, מפרסומות סמויות בתוכניות הילדים ועד להצגות ממומנות על ידי משווקי המוצרים. אנחנו רוצים להשאיר מקום להשראה, לחשיבה עצמאית, לתת לילדים שלנו לגלות לבד, להעניק לו כלים שיאפשרו לו יכולת שיפוט בריאה בין טוב לרע, בין איכותי לירוד, כלים לחשיבה עצמאית.

אלה דברים בסיסיים שיכולים לנבוע משמיעת מוסיקה איכותית, מהפעלת הדמיון לאחר צפייה בהצגת יחיד או הצגת פנטומימה ללא מילים. לתפיסתנו לא צריך להגיש את הפיתרון, את השיא, את הקתרזיס, לפיות של הילדים שלנו. לא כל אירוע/ מופע/ הצגה צריכים להפעיל את כל מערכת הפירוטכניקה, התעלולים, התפאורה המוחצנת והמוסיקה הרועשת בכדי לחדור את שריון הילדות, אפשר להגיש רעיון באמצעים פשוטים ולתת לילדים שלנו כלים להפעיל לבד את קשת הרגשות, הדמיון וההשראה הילדית. נכון שהטכנולוגיה מתקדמת בקצב מסחרר והילדים שלנו קולטים מהר ומתחברים מינקות לעולם הדיגיטלי. תנועת הזזת האצבע על מסך המגע מתחילה כבר כשהם פעוטות. יש לקדמה הזאת יתרונות אבל מה החסרונות?

אבדן הילדות- ניל פוסטמןניל פוסטמן, מחנך וחוקר תרבות המונים, דיבר כבר בשנות ה-80 של המאה הקודמת על ‘אובדן הילדות’ עקב ההתפתחות הטכנולוגית. הוא דיבר אז על כוחה של הטלוויזיה לטשטש את גבולות הילדות ואת ההבדל בין מבוגר לילד. המחשבים עדיין לא היו חלק מהחיים אבל הרעיון שהוא דיבר עליו היה על המהפך הטכנולוגי שהעולם עובר והנזק הנגרם למרחב הילדי. לתפיסתו, המידע, שבתקופת הטרום טלוויזיה, נשלט על ידי המבוגרים והועבר לילדים בהדרגה ובצורה מווסתת על ידי לימוד הדרגתי, הפך בעידן הטלוויזיה, לחסר גבולות, מידע על ידי תמונות שהגישה אליו שווה לכול, בין אם ילד ובין אם מבוגר, האוריינות הפכה משנית. היום ברור לכל החוקרים בתחום שספרו על אובדן הילדות היה נבואה שהתגשמה.

אז אם בתרבות עסקינן, איך משמרים ילדות? איך נותנים ביטוי למרחב הילדי בעשייה התרבותית? יש מגמה של שימור הילדות, אבל מה זה אומר? להתיילד? להציג לילדים עולם דמיוני של ילד. והאם לשמר ילדות לא אומר דווקא להראות לילד פן בוגר, כדי שיוכל לראות את המרחב הילדי מול המרחב הבוגר?

התשובות הן לא חד משמעיות ויש תפיסות שונות בנושא. אבל דבר אחד הינו הכרחי וזה התיווך. התיווך שלנו, לילדים שלנו. זה אולי קרש ההצלה באוטוסטראדת המידע והטכנולוגיה ששוטף אותנו ואת ילדינו. אנחנו יכולים לסנן, לעדן, לפרש, לעזור לילד לעכל תכנים מסוימים וכמובן לברור מלכתחילה את עולם התוכן שלו. אפשר לאזן קצת בין צפייה ארוכה במסכי מחשב ו/או תוכניות טלוויזיה, לבין צפייה במופע מוסיקלי, הצגה, מופע מחול, פנטומימה וכן, גם טבע ללא חיבור לחשמל או אייפון.

הילדות צריכה סביבה מעוררת ומטפחת, והיא יכולה להופיע כאשר נדע לסנן ולתווך את כמויות התוכן ששוטפות את ילדנו באמצעי התקשורת. פוסטמן דיבר על חורבן רוחני ותרבותי שעלול להיגרם מהשפעת הטכנולוגיה, אבל ציין גם  נקודות אור- דוגמת מוסד המשפחה ומוסדות החינוך, גנים, בית הספר- שלמרות חולשתם והחלשות הכוח שלהם, יכולים להתנגד לתופעה של אבדן הילדות.

אנחנו, כיוצרים פעילים מתחומי האמנות השונים, בוחרים לטפח את המרחב הילדי בקרב ילדינו באמצעות יצירה ורוח של אמנות.

אנחנו עוסקים לא מעט בלאתר מופעים הצגות ופעילויות מעשירות לילדים, אתם מוזמנים לשתף אותנו ולכתוב לנו אם ראיתם משהו שנגע ללבכם והכי חשוב ללב הילדים.

כיתבו לנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

קבלו מאיתנו עדכונים שוטפים על מופעים ואירועים חדשים, כתבות מעניינות... וגם מבצעים והנחות על מופעי החודש. להתראות!

נרשמת בהצלחה!